קרן אלמוזנינו

אני רוצה לשתף זיכרון על בת דודתי קרן. קרן הייתה אישה דתייה, ואני חילוני, והיו לא מעט דברים שראינו בצורה שונה. עם השנים, ובין היתר בעקבות השוני הזה, קצת התרחקנו. אבל למרות המרחק ולמרות חילוקי הדעות, קרן תמיד הייתה יקרה מאוד לליבי. הזיכרון האחרון שלי ממנה הוא בבית הכנסת של סבא וסבתא שלנו, ושל המשפחה שלנו במשך דורות, בדרום תל אביב, בפלורנטין שבו חגגנו את בר המצווה של אחייני. היה לנו שם רגע שאני לא אשכח. ישבנו ודיברנו על אבני חן, היא התעניינה ושאלה אותי שאלות, הצטלמנו ביחד, ופשוט היה לי ממש כיף להיות איתה ולדבר איתה. וכשנפרדנו, היא הסתכלה עליי ואמרה לי: "לירן, אני אוהבת אותך. אני ממש ממש אוהבת אותך." אמרתי לה שאני יודע, ושגם אני אוהב אותה. אבל היא הסתכלה עליי שוב ואמרה: "אבל אני ממש ממש ממש אוהבת אותך." היא אמרה את זה בצורה שלא הייתה אופיינית לה, כמעט כאילו היה לה חשוב במיוחד שאבין ואדע עד כמה היא מתכוונת לזה. היה משהו במילים האלה ובדרך שבה היא אמרה אותן שהיה מלא בכוונה עמוקה. כמעט חודש אחר כך היא נפטרה. המילים האלה נשארו איתי, ואני חושב שהן יישארו איתי כל החיים. כי ככה אני זוכר את קרן. גם כשהדעות שלנו היו שונות, אף פעם לא הרגשתי שהיא שופטת אותי או מבקרת אותי. תמיד היה חיוך, תמיד היה כבוד, ותמיד הייתה אהבה. יכולנו לא להסכים על הרבה דברים ועדיין לכבד ולאהוב אחד את השני באמת. מעולם לא כעסתי עליה או נפגעתי ממנה. קרן הייתה בעיניי אדם מאוד מיוחד - צנועה, אוהבת אדם, מישהי שבאמת אכפת לה מאחרים. ואני אהבתי אותה מאוד, וידעתי שגם היא אוהבת אותי. קרן, אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך. אני מקווה שאת נמצאת עכשיו במקום טוב, שקט ושלו. אני מקווה שהילדים שלך ידעו תמיד כמה אהבתי אותך, כמה הקשר בינינו היה מיוחד בעיניי וכמה המשפחה שלך יקרה לי. אני אוהב אתכם ואמשיך להיות קרוב אליכם, ובמיוחד לאחיך הצעיר יונתן. אני לעולם לא אשכח את הפעם האחרונה שראיתי אותך, את השיחה שלנו, את החיוך שלך, ובעיקר את המילים האחרונות שאמרת לי: "אני ממש ממש ממש אוהבת אותך." גם אני, קרן. יהי זכרך ברוך לעולמי עד.

Read more